גיוון בצוות - האם זה באמת עובד?
בעולם הארגוני של היום, diversity (גיוון) הוא עקרון must .
ארגונים נדרשים להיות מגוונים ולתת הזדמנות שווה לאנשים מרקע שונה.
הכוונה היא ליצור פסיפס מגוון של אנשים ממגדרים שונים, לאומים שונים, קבוצות אוכלוסיה שונות, ובכך להגדיל את האפשרויות לכל האוכלוסיות ולא להפלות.
מעבר לתרומה והמחויבות החברתית (שעליה ארגונים נמדדים כיום), היתרונות הידועים של diversity בפרוייקטים וצוותים :
- תורם ליצירתיות ולפיתוח אישי
- מרחיב אופקים ופותח אנשים לתרבויות שונות
- מקצר זמנים לפתרון בעיות – כי יש ריבוי רעיונות מזויות שונות
אבל בשטח, זה לא תמיד פיקניק.
למרות כל הרצון לתרום חברתית, אנשים לרוב אוהבים יותר לעבוד עם אנשים דומים להם שאיתם הם יכולים להתחבר באופן טבעי. אני יכולה להעיד שממש לאחרונה ניסיתי לשלב בפרוייקטים שלי אנשים מרקע שונה, ולא בהצלחה מרובה. במקום שיהיו שילוב והפריה הדדית, היה פחד מהשונה, תחושת בידוד ודחיה, חיכוכים, וכמובן -חוסר שביעות רצון (מחקרים הרי מראים קשר ישיר וחזק בין חברות אישית בעבודה לבין שביעות רצון)
אז מה עושים?
אני נזכרת בימים שבהם התחלתי לעבוד עם חברי צוות מהודו. עברנו סדנאות והרבה הכנה שאפשרה לנו להתכונן ולהבין למה אנחנו נכנסים. וזה לא שהתהליך הזה היה קל, לקח הרבה זמן עד שהבנו באמת איך לעבוד יחד אבל התהליך היה מושכל ומבוקר.
זה כנראה חלק מהתשובה. אי אפשר סתם ככה ליצור diversity ולצפות שכולם יסתדרו ויהיו מאושרים. צריך להשקיע בזה, בהכרות הדדית, בהבנת המטרה, בהבנת האתגרים, ובעיקר בדרכי התמודדות.
אם אנשים יבינו שאולי בטווח הקצר זה הרבה יותר כיף להכנס לחדר עם אנשים שהם בול כמוך, וחושבים כמוך, ולהריץ צחוקים, אבל בטווח הארוך , עבודה עם אנשים שונים ממך היא מעשירה ומלמדת דברים שאי אפשר ללמוד בשום מקום אחר, אולי הם יסתכלו על זה אחרת.
צריך לצפות למסע מורכב ולא פשוט, להיות מוכנים גם להכשל לפעמים, ובכל זאת להמשיך לנסות.
בסופו של יום, כמות הדברים שלמדתי מאנשים שונים ממני שעבדו איתי היא by far יותר גדולה ומשמעותית ממה שלמדתי מאנשים כמוני.
אז תנו לזה צ'אנס, תעשו את זה נכון, ובדרך גלו דברים מופלאים, גם אני לא מתתכוונת לוותר :-)
